בכנס "תוכנית השלום של טראמפ: מקיפאון לפעולה", בהובלת מכון הערבה ומכון מיתווים, קראו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ממלאת מקום ראש הממשלה לשעבר ציפי לבני, ומומחי מדיניות וביטחון לקדם מהלך מדיני
נראה כי אין סכנה להסכמי השלום והנורמליזציה ששרדו את המלחמה בעזה, אולם ההידרדרות ביחסי ישראל עם מדינות האזור - במיוחד עם מצרים וירדן - תשפיע גם על מידת ההיתכנות של קידום הסכמי נורמליזציה עם מדינות
מפת דרכים כלכלית למעבר מקריסה מסוכנת של הרשות הפלסטינית ליציבות במסגרת של הסדר אזורי.
במשך שנים רבות לא הייתי מודע לעמיות יהודית. כששירתי בשליחות הראשונה שלי כדיפלומט בשגרירות ישראל בוושינגטון, האינטראקציה שלי הייתה בעיקר עם הארגונים היהודיים ולא עם הקהילות. אל נציגי הארגונים
הטראומה מ-7 באוקטובר מובנת, אבל מציאות של שבעה מיליון יהודים ושבעה מיליון פלסטינים בין הים לירדן לא תשתנה. תהליך מבוקר והדרגתי עם תנאי ברזל יכול להבטיח את ביטחון ישראל לטווח הארוך.
גם במלחמה שאולי נמצאת בשלבי סיום בימים אלה ניתן לזהות שורה של תוצאות בלתי־מכוונות, אשר פותחות אפשרויות חדשות ורוויות הזדמנויות
בכנס השנתי השמיני של מכון מיתווים, שנערך בשותפות עם קרן פרידריך אברט (FES), התכנסו למעלה מ-300 מובילי מדיניות, דיפלומטים, חוקרים ונציגי חברה אזרחית מישראל ומהעולם. הכנס סיפק מרחב ייחודי ומעמיק
מדינות רבות הכירו באחרונה במדינה פלסטינית, ואפילו בתוכנית החדשה של ארה"ב, הנושא נמצא על השולחן, גם אם בעתיד הרחוק. פרופ' יוסי מקלברג, שכתב כבר לפני שנה מאמר מיוחד בנושא למיתווים, חושב שזה אינטרס
הפסקת האש עם חמאס פותחת חלון הזדמנויות, שמציב בפני ישראל את הבחירה בין המשך השקיעה בפוליטיקה תגובתית לאימוץ של אסטרטגיית שילוב אזורית.
הטבח ב-7 באוקטובר הוכיח שלא ניתן עוד "לנהל" את הסכסוך. הכרה בין-לאומית במדינה פלסטינית אינה "פרס לטרור", אלא מהלך אסטרטגי המהווה "ניצחון לציונות".
המלחמה הנוראית בעזה מביאה עמה עוד ועוד חללים, מסכנת את החטופים, מעצימה את הבידוד הבינלאומי על ישראל וכמובן זורעת הרס, חורבן ומוות בעזה, אבל לפחות בדבר אחד היא הצליחה להביא לשינוי חיובי: העולם
ב־29 ביולי הצטרפתי לסיור חירום לעיתונאים שיזמה עמותת עיר עמים, שהתמקד בהרחבת ההתנחלויות המתוכננת באזור E1.
מיטוט שלטון חמאס בעזה והחלשת האחיזה של חמאס בזירה הפלסטינית יתממשו רק אם ישראל תקדם חלופה שלטונית פלסטינית - מתונה, לגיטימית ובת קיימא. הפתרון הריאלי היחיד לכך היה ונותר הרשות הפלסטינית
המסלול הנוכחי הנובע ממדיניות ישראל כיום בזירה הפלסטינית מוביל למלחמה מתמדת, חוסר ביטחון מתמשך, הרס הכלכלה הישראלית, בידוד מדיני גובר וסיכון הסכמי השלום של ישראל. מול המסלול הזה עומד המסלול של
אם ברצונה של ישראל לנצל הזדמנות אזורית אמיתית, עליה להביא לשחרור כל החטופים – החיים למשפחותיהם והמתים לקבורה – ולסיים לאלתר את המלחמה בעזה. לא תיתכן פריצת דרך דיפלומטית אזורית כל עוד ישראל נתפסת
ההתפתחויות הדרמטיות באזור, מאז ה-7 באוקטובר, מצטברות באופן חסר תקדים. הדבר מקשה על האפשרות להבין את השלכותיהן, וכפועל יוצא לזהות את ההזדמנויות (או המשך ההסלמה) שאפשר ומציבות בפנינו.
בין ההיגיון הביטחוני לפרגמטיזם מדיני: כך תשנה הכרה מותנית את משחק הכוחות האזורי ותציל את הפרויקט הציוני
ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקרים של מיתווים, לקח חלק בוועידת השלום העממית שהתקיימה בירושלים בסוף השבוע האחרון. בפאנל "יש עם מי לדבר", שוחח ד"ר קיבריק עם העיתונאי הפלסטיני מוחמד
ממשלות נתניהו הובילו בכל השנים האחרונות מדיניות של חיזוק חמאס והחלשת הרשות הפלסטינית, במטרה למנוע תהליך מדיני. מזוודות הכסף לחמאס וחיזוק שלטונו ברצועה הובילו אותנו לאסון הגדול בתולדות המדינה. אלא
דבריו לאחרונה של הרב עמי הירש, ממנהיגי התנועה הרפורמית, על כך ש"הפלסטינים חנקו במו ידיהם את התקווה לפתרון שתי המדינות", אינם רק ביטוי לכאב עמוק – הם עדות להשלכות ההרסניות של אירועי 7
במהלך המלחמה, כמה מדינות ערביות מילאו תפקיד מועיל – מצרים וקטאר בתיווך, איחוד האמירויות וירדן באספקת סיוע הומניטרי לעזה וסעודיה בפעילות מדינית. עם זאת, כקולקטיב, הליגה הערבית לא שיחקה שום תפקיד.
הררי מילים נאמרו בשבועות האחרונים מאז הציג הנשיא דונלד טראמפ את תוכנית הפינוי-בינוי שלו לרצועת עזה – הן על חוסר הישימות והן על העדר המוסריות שלה. אבל הדיון בתוכנית הדמיונית הזו מחמיץ את הנקודה
רעיון הטרנספר של דונלד טראמפ היכה בתדהמה את העולם הערבי, בדגש על מצרים וירדן, המועמדות העיקריות, מבחינתו, לקליטת הפלסטינים שיפונו מעזה. מעבר להצהרות הערביות, שדחו על הסף את דברי הנשיא האמריקאי
הפסגה הערבית התכנסה בשבוע שעבר בקהיר לכינוס חירום, שהוקדש לסכסוך הישראלי-פלסטיני בצל מלחמת "חרבות ברזל" אשר עדיין נמשכת. הטריגר העיקרי לכינוס היו רעיונותיו של הנשיא דונלד טראמפ בדבר
שלא במפתיע, פגישתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אכן הניבה כותרות, אף למעלה מהצפוי. טרנספר של כ-2 מיליון פלסטינים מעזה למדינות אחרות ונטילת אחריות אמריקנית
מהפרטים שפורסמו עד כה על עסקת החטופים הנרקמת, ניתן לומר בזהירות שלושה דברים. הראשון, מעל שנה מקריסת העסקה הקודמת, נראה שהשלב הראשון של העסקה לשחרור החטופים צפוי סוף סוף לצאת לדרך. השני, העסקה
במשך עשרות שנים, הנפנו חברי מחנה השלום הישראלי על ראש התורן את פתרון שתי המדינות לסכסוך עם הפלסטינים. חשבנו שאם "ליבת הסכסוך" הישראלי-ערבי תיפתר, ייפתח השער להשתלבותה של ישראל במרחב
בשבוע שעבר פרסם החוקר הסעודי עבד אל-עזיז אל-ע'שיאן, ממכון המחקר Observer Research Foundation Middle East, מאמר דעה בהארץ בו טען שהציבור הישראלי איננו מבין נכונה את תפיסת העולם והאסטרטגיה הסעודית.
עם סיומה של שנת 2024 ניתן לסכם ולציין כי ישראל שיפרה את מצבה האסטרטגי במזרח התיכון, אבל במחיר של הגברת השסע הפנימי בעם, הידרדרות ביחסיה עם מדינות בעולם ופגיעה חמורה בדימויה העצמי כמדינה דמוקרטית,
החקיקה הפופוליסטית נגד אונר"א, שעברה אתמול בכנסת, אינה משרתת את האינטרסים של ישראל, למרות שהארגון אכן בעייתי. אונר"א – סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם – (UNRWA – UNITED NATIONS
שנה חלפה מאז המתקפה הנפשעת של חמאס על ישראל שהובילה למלחמה לא רק נגד הארגון, אלא נגד "ציר ההתנגדות" בהובלת איראן. זה כולל את חיזבאללה, מיליציות שיעיות בעיראק, החות'ים בתימן, ובמידה
השפה שלנו מגלה לנו לא מעט על מה שסמוי מהעין. כך המילים הנפוצות במלחמה מלמדות לא מעט על האופן שבו היא מתנהלת. כבר שנה מדברים על הניצחון המוחלט, ואליו התווספו "מכה שלא תישכח", "לקעקע
אחת התוצאות המדאיגות והפרדוקסליות של מלחמת "חרבות ברזל" נוגעת להפיכתה האפשרית (או המסתמנת?) של מדינת ישראל ל"מדינה מצורעת" בזירה הבינלאומית. המעבר מה-7 באוקטובר, ההתקפה
נייר זה נועד לשפוך אור על המכשולים וההזדמנויות הטמונים במעורבות סעודית בתהליך שלום עתידי בין הפלסטינים וישראל. המסמך מסביר תחילה את טבעה המורכב של התקשורת הסעודית כלפי ישראל ואת הסיבה לכך
הפיגוע הבוקר (ראשון) במעבר אלנבי מעיד על החמרה נוספת בדרך להסלמה של ממש בגדה המערבית. חמאס פועל בכל הכוח לייצר טרור בגדה ואיראן, שמחזקת כבר שנים את טבעת האש מסביב לישראל, פועלת ביתר שאת בחודשים
מסיבת העיתונאים האחרונה של נתניהו היתה הרצאה ארוכה מפי ראש ממשלה שעוסק בטכנו-טקטיקה ומסרב לעסוק באסטרטגיה. היא הבהירה שנתניהו, כהרגלו, מייצר מסך עשן מופק ומצולם היטב ששמו הפעם
הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי מינה השבוע את אל"מ אלעד גורן לראש המאמץ ההומניטרי-אזרחי ברצועת עזה, והעלה אותו לדרגת תא"ל. המינוי, שאושר על ידי שר הביטחון יואב גלנט, ממחיש את החשיבות של מניעת משבר
אירועי 7 באוקטובר החזירו לקדמת הבמה את ההכרה בצורך בפתרון ארוך-טווח לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שיביא ביטחון, יציבות ושגשוג לצדדים המעורבים. התפישה הרווחת כיום בישראל היא כי תנאי הכרחי לשלום הוא
אחת המחלוקות המונעות את הסכם הפסקת האש עם חמאס היא שאלת המשך השליטה של ישראל בציר פילדלפי ובמעבר רפיח על גבול מצרים. נתניהו מתעקש שלא לחתום על הסכם אם אינו מבטיח הישארות ישראל במקומות אלה.
השארת צה"ל בציר פילדלפי גרועה לישראל מבחינת צבאית, ערכית ובינלאומית. מבחינה צבאית, המצב הגרוע ביותר הוא ישיבה הגנתית-סטטית בשטח צר ללא מטרה ולוחות זמנים. היא הופכת את כוחות צה"ל ליעד
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהוא בעיקר השר לענייני סיפוח במשרד הביטחון, אמר השבוע בכנס קטיף כי "לו הייתה התיישבות יהודית בגוש קטיף, הטבח ב-7 באוקטובר לא היה קורה. טעויות מתקנים". זו
מאז אירועי השבעה באוקטובר ולאורך הלחימה עולה השאלה כיצד יראה ״היום שאחרי״ בגדה המערבית וברצועת עזה. משני צידי הקשת הפוליטית בישראל ניכרת ההכרה כי תהליך דה-רדיקליזציה – שעיקריו שינוי תפיסתי נרחב
המסמך דן בחשיבות ובמשמעות גיבוש מדיניות אסטרטגית לתכנון המענה ההומניטרי בעזה, כחלק מייצוב בטחונה של מדינת ישראל. בטחון זה נשען בין השאר על קידום פתרון מדיני, לגיטימציה בינלאומית, זהות מוסרית
הדיון לגבי ההכרה במדינה פלסטינית איננו רק דיון אקדמי, אלא עוסק בדיני נפשות. אני חולק נחרצות על הקביעה לפיה אלה מביננו התומכים בהקמתה של מדינה פלסטינית לצדה של ישראל (ולא במקומה) לוקים בכשל מוסרי,
אני מרצה ליחסים בינלאומיים וחוקר שלום באוניברסיטה העברית בירושלים כבר 31 שנים. תמיד אני מתפלא איך לנו, הישראלים, יש יחס נאיבי ומוטעה למונח "שלום", שהפך למילת גנאי בלקסיקון הלאומי. זה
חמישים ושנה ויום לאחר ההתקפה המצרית על ישראל ב-1973, שבה הופתעה ישראל מדרום ב-2023. לא רק התאריך חזר על עצמו, גם ההתנהלות. כמו ב-1973, כך גם בשנה שעברה, עיוורון מדיני הוליך לשאננות של מנהיגי
אחת השאלות המעניינות היא איך זה שחמאס, ארגון לא גדול ולא חזק במיוחד, אינו מתכופף בפני הלחץ של מעצמה עולמית כמו ארצות הברית ושתי מדינות מרכזיות באזור – מצרים וקטאר. הארגון, שנמצא תחת לחץ צבאי כבד
נטישת המערכה המדינית על-ידי נתניהו במהלך המלחמה, זירזה את ממשלות נורבגיה, אירלנד וספרד. ממשלת הימין הנוכחית הצליחה לעשות מחיקת ערך אדירה מול ממשלות ביקורתיות. מבול המדינות המערביות שמכירות במדינה
ז'רגון ההגירה התעשר בעשורים האחרונים במונח "הגירת אקלים", המתייחס לבני אדם שנאלצו לעזוב את מקום מגוריהם בעקבות "אסונות טבע" כמו בצורות ממושכות, אי השוקע במים או סופות טרופיות
לא רק 133 חטופים נותרו בידי חמאס, אלא שללא יצירה של אופק מדיני לגבי עזה ולגבי הבעיה הפלסטינית בכללותה, ישראל תישאר "שבויה" במצבה האזורי והבין-לאומי • אם נתמקד במערכה המדינית, נגלה
נייר זה עוסק בתשתיות מקיימות חיים, אנרגיה, מים וביוב, ובמערך הבריאות ברצועת עזה. מטרתו לשקף לציבור ולמקבלי ההחלטות את מצב התשתיות והבריאות ברצועת עזה בצל המלחמה הקשה המתנהלת בחודשים האחרונים.
בעוד שממשלת ישראל מסרבת לדון באסטרטגיה לטווח הארוך ליום שאחרי המערכה בעזה, היוזמה הישראלית בולטת כחלופה המקומית הראשונה שפורסמה, שנותנת קול לרוב הליברלי בישראל. לנוכח המציאות הקשה של המלחמה, מפת
במאמר מתריס, מטיח פרופ' אריה אלדד ביקורת כנגד תכנית "היוזמה הישראלית" להסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים. הוא גם מעוות את ההיסטוריה של הסכסוך. לא רק שהוא לא מציע אלטרנטיבה ראויה, אלא עמדתו
"סביבה הסכמית היא תמיד בטוחה יותר מסביבה בה אתה משתמש בכוח הזרוע בלבד" צפו בראיון שערך ריף יצחקי, מנהל קשרי חוץ וממשל במיתווים, עם האלוף במיל׳ נמרוד שפר, ראש אג״ת וראש מטה חייל האוויר
מי ישלוט בעזה? האם תקום מדינה פלסטינית? והאם ההסדר יהיה חלק מעסקה אזורית רחבה יותר? גם אם נדמה שהסכם הוא עניין מופרך ורחוק, צריך לגייס אופטימיות ולצאת לדרך
ה-7 באוקטובר היה המשבר הגדול בתולדות מדינת ישראל. הוא יכול להיות גם ההזדמנות הגדולה שלה, כפי שמלחמת יום כיפור הטראומטית הובילה להסכם השלום עם מצרים. מיד עם תחילת הלחימה, ארצות הברית, גרמניה,
במשך למעלה משש שנים פעלה רשות פלסטינית יעילה ומתפקדת בהובלתו של סלאם פיאד, שזכתה לשבחים מצד מערכת הביטחון הישראלית. עם שינויים נדרשים בביטחון, באוצר, בחינוך ובמשפט, היא תוכל לחדש ימיה ולתת אופק
רעיון שיקום הרשות הפלסטינית נהגה על ידי נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, על רקע חולשת הרשות והתנגדות ראש ממשלת ישראל להשיב אותה לרצועת עזה בתום המלחמה. בדומה לנשיאי ארה"ב לפניו ביידן רואה בפתרון
ללא אופק מדיני המבוסס על ועידת שלום בינלאומית, ישראל עלולה למצוא את עצמה במלחמת התשה שתימשך שנים ארוכות. על הפרק: סיוע הומניטרי, רשות בינלאומית לאכיפת שלום, העצמת הרשות הפלסטינית והסכמים עם מדינות ערב
הגעה להסדר מדיני ליישוב הסכסוך עם הפלסטינים, לאחר החלשת החמאס, ולאחר שלב ביניים בו תתבסס רשות פלסטינית מחודשת תחת אופק מדיני אמיתי, הוא אינטרס ישראלי חיוני. הדרך למימושו מחייב בחירה בהנהגה
אנחנו שני שגרירים בדימוס, מצרי וישראלי, שהקדישו את ארבעת העשורים האחרונים לשירות האינטרסים הלאומיים של מדינותינו באמצעות דיפלומטיה. כיום, שנינו מסכימים עם רוב הציבור הערבי והישראלי שאין פתרון
ההיסטוריה מלמדת שעימות מוליד יוזמות שנחשבו בלתי אפשרויות. תוסיפו את עמדת המערב ומדינות ערב, ותבינו שהסוגייה הפלסטינית מתקרבת לרגע האמת.
המלחמה היא אמצעי מדיניות, היא צריכה לשרת לא רק יעדים צבאיים אלא גם יעדים מדיניים. אבל כרגע יש קונסטלציה פוליטית בעייתית שלא מאפשרת קביעת יעדים מדיניים", אומר ל'דבר' ד"ר עומר צנעני, סגן
רבות נכתב ונאמר על הסכמי אוסלו, בעיקר מאז שפורסמו הפרוטוקולים של ישיבת הממשלה שאישרה את ההסכם. הפרשנות הביקורתית שמציגה את הסכמי אוסלו ככישלון היא מוטעית, ואני משוכנע שמבחן ההיסטוריה ישפוט את
הממשלה חלוקה בין המשיחיים שרוצים סיפוח לבין הליכוד נטול האידיאולוגיה. אלא שהאינטרס של כולם הוא תוכנית שתייצב את הרשות הפלסטינית.
האמריקאים מבכרים נורמליזציה ישראלית-סעודית, האיחוד האירופי מעדיף לקדם שלום ישראלי-פלסטיני כמפתח לנורמליזציה עם סעודיה. חוסר התיאום הזה עלול למנוע משתיהן להצליח.
הדיון בסוגיה הפלסטינית נוגע לכולנו בשל המשמעויות הפוליטיות והמוסריות שלו. יש מי שהצביע על כך כבר לפני יותר ממאה שנה, אבל בשיח הישראלי העכשווי עדיין נוטים להתעלם.
התשובה המיידית לשאלה בכותרת היא כמובן חיובית. הציבור בישראל, בסיוע הנהגתו, מקבל את המציאות לפיה סבבי אלימות בין ישראל ורצועת עזה הם בלתי נמנעים. האם אכן כך הדבר? ובכן, בטרם ננסה להשיב על השאלה
מסמך זה נכתב כחלק מיוזמה במימון ממשלת בריטניה, אך העמדות המוצגות בו אינן מייצגות בהכרח את עמדותיה של ממשלת בריטניה. מאז חתימת הסכמי אברהם, הצליחו ממשלות ישראל לבודד את תהליך הנורמליזציה מהמתרחש
מסמך זה נכתב כחלק מיוזמה במימון ממשלת בריטניה, אך העמדות המוצגות בו אינן מייצגות בהכרח את עמדותיה של ממשלת בריטניה. מאז חתימת הסכמי אברהם, הצליחו ממשלות ישראל לבודד את תהליך הנורמליזציה מהמתרחש
ב-29 במרץ, על רקע חגיגות הרמדאן וההסלמה הפוטנציאלית של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, דנו מומחי מכון מתווים במצב הרגיש מנקודות מבט שונות. הפאנל הדגיש כי דווקא הממשלה הנוכחית עשויה לזרז הזדמנויות לאופק
בעוד שהזירה הפנים-ישראלית ממוקדת בימים אלו בעיקר במהפכה המשטרית, ניתן לזהות בזירה הבינלאומית מגמה ברורה של התגברות הדאגה והמעורבות בנושא הישראלי-פלסטיני. מאז כינון הממשלה החדשה בישראל עברו אומנם
בצד ההפיכה המשטרית, מנהלת ממשלת ה"ימין על מלא" מדיניות הרסנית בשטחי C ובירושלים, והיא מדרדרת את ישראל לא רק להסלמה צבאית אלא גם למשבר מדיני-דיפלומטי. לאחר שהממשל האמריקאי כינה את העברת
מאמר זה נכתב כחלק מיוזמה במימון ממשלת בריטניה, אך העמדות המוצגות בו אינן מייצגות בהכרח את עמדותיה של ממשלת בריטניה. שטח C הוא 'אזור מריבה' בין ישראל לפלסטינים. הסכם הביניים (1995) הותיר את השטח,
החלטת עצרת האו"ם לבקש חוות דעת מבית המשפט הבינלאומי בהאג אם הכיבוש הישראלי קבוע או זמני, אינה צריכה להפתיע אף אחד. הכיבוש הישראלי בגדה המערבית נמשך כבר 56 שנה. בכל השנים הללו התפיסה המשפטית,
מסמך זה נכתב כחלק מיוזמה במימון ממשלת בריטניה, אך העמדות המוצגות בו אינן מייצגות בהכרח את עמדותיה של ממשלת בריטניה. שטח C הוא 'אזור מריבה' בין ישראל לפלסטינים. הסכם הביניים (1995) הותיר את השטח,
נייר סקירה זה, שנכתב בשיתוף עם מכון דיוויס ליחסים בינלאומיים, מתבסס על מושג ייצור המרחב להבנת הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך. למעשה, טוען הנייר, הסכסוך מייצר ומיוצר על-ידי תהליך של ייצור מרחבי
לא נעים להיות כתב ישראלי בדוחא, בירת קטאר, בימים אלה. האוהדים הערבים "לא נחמדים". הם מציקים, צועקים קריאות אנטי-ישראליות ופרו-פלסטיניות ובמקרה הטוב פשוט לא מעוניינים להתראיין. אולי בפעם
כעת, לאחר שתוצאות הבחירות התבהרו, וההכנות להקמת ממשלת נתניהו החדשה בשיאן, עיני רבים, בארץ, במזרח התיכון, ובעולם, נשואות אל הר הבית. מרחב זה, שנושא בתוכו קדושה לצד רגישות ונפיצות, מסתמן כנקודת
האסירים והאסירים לשעבר מהווים קבוצה משמעותית בציבור הפלסטיני, הן בשל גודלה (מאות אלפי אסירים פלסטינים עברו בבתי הכלא בישראל מאז 1967) והן בשל מעמדם של האסירים בחברה הפלסטינית. נייר מדיניות זה
מדד מדיניות החוץ של מכון מיתווים 2022, המתפרסם זה השנה העשירית, מצביע על כך שהציבור הישראלי מסתייג מפתרונות גדולים, כמו מהלכים כוללים לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים או אפילו הסדרה ארוכת טווח ברצועת
חוק השותפות לשלום במזרח התיכון ("MEPPA") ע"ש חברת הקונגרס לשעבר ניטה לאווי (Nita Lowey ) עבר ברוב דו-מפלגתי מוחץ בקונגרס מפולג מיד לאחר הבחירות לנשיאות ב-2020 ועורר תהודה נרחבת.
טיסה ישראלית ראשונה טסה לה השבוע בשמי סעודיה בדרך לאיי סיישל. משך הטיסה ליעד האקזוטי קוצר אמנם רק ב-20 דקות, אך חשיבותו כמובן סמלית לא פחות ממעשית. הממלכה הווהאבית, שפעם הובילה את חרם הנפט על
ארגוני שלום של נשים פועלים להפסקת אלימות ולקידום הסכם שלום, כמעט בכל מקום בו מתרחש קונפליקט. מחקרים ותיעוד מעשרים השנים האחרונות מלמדים ומוכיחים כי ארגונים אלו פועלים במגוון רחב של צורות ואופנים
רבות נכתב על ההישגים הצבאיים וההתנהלות המרשימה של צה"ל במהלך מבצע "עלות השחר". הבוקר שאחרי עלות השחר, הוא הזמן לנסות ולהבין כעת מחדש את האתגרים וההזדמנויות העומדות בפני ישראל, לאור
על “הפוסל במומו פוסל” ועל צביעות וחוצפה יכולנו ללמוד ממאמר של עו"ד אלן בייקר בג'רוזלם פוסט מה-31 ביולי: "Norway, the EU are hypocrites when it comes to the Oslo Accords". במאמר
3,500 ספורטאים מ-26 מדינות התחרו הקיץ במשחקי הים התיכון ה-19 באלג'יריה. במשך יותר מ-70 שנה, נציגים מרחבי אגן הים התיכון מתכנסים מדי ארבע שנים – בכל פעם במדינה אחרת, ובחסות הוועד האולימפי –
"שלום באמצעות בריאות" היא גישה תיאורטית-יישומית הרואה ביוזמות בריאות הומניטאריות בסיס ראשוני לדיאלוג ושיתוף פעולה בין הצדדים הנצים. לפי הגישה, יוזמות בריאות עשויות להוביל להגברת השיח
דגלי חמאס הירוקים שנשאו כמה מהפלסטינים במהלך הפרות הסדר האחרונות על הר הבית זעזעו שוב רבים בישראל. באופן טבעי, הדיון הישראלי התמקד בסכנה הטמונה ברדיקליזציה של תושבי ירושלים הערבים. היו שהזהירו
ירושלים לא בוערת במקרה השבוע אל אקצא וירושלים שוב חזרו למוקד ההתעניינות והדאגה של העולם הערבי. לא משנה מי התחיל, לא משנה מה באמת קורה שם – במציאות הטיקטוקית בה הדיווח הצטמצם למספר פריימים ומקטעים
סוגיות סביבתיות חוצות גבולות בין מדינות וקווים פוליטיים שנוצרו בידי בני אדם. בעיות סביבתיות משותפות ומצבים של תלות הדדית, עשויים להחמיר סכסוכים בין קהילות, אך יכולים גם ליצור הזדמנויות לשיתוף
היחסים בין ישראל לירדן חווים פריחה בשנה האחרונה. אחרי תקופת שלטונו של בנימין נתניהו, שבמהלכה היחסים עם בית המלוכה ההאשמי היו מתוחים עד עוינים, שני הצדדים מגלים אחד את השני מחדש. כמו בני זוג
בשבועות האחרונים, כמעט שנה אחרי שהאלימות במזרח ירושלים הסלימה למבצע צבאי ברצועת עזה ולעימותים בערים מעורבות בישראל, אנו עדים לפעלתנות מדינית יוצאת דופן במשולש ירושלים-רמאללה-עמאן כדי למנוע שידור
לפני 20 שנה בדיוק, בעיצומה של אנתפאדה ובין פיגועים ומבצעים צבאיים, התכנסו בביירות מנהיגי מדינות ערב, ואימצו את יוזמת השלום הערבית. בעידן של נתק ישראלי-פלסטיני לאחר כישלון ההגעה להסכם קבע, של
מאמר זה מתמקד בתחום האנרגיה ככלי לקידום יחסי שלום בין ישראל והפלסטינים. המאמר מציג כיצד היחסים האנרגטיים בין ישראל והפלסטינים משקפים במידה רבה את מערכת היחסים הקיימת בין הצדדים, ואת הפוטנציאל שיש
לאחרונה דווח שמפגש שנערך לפני כחודש בין נציגים של 16 מדינות באירופה, עם אנשי משרד החוץ בירושלים, התפתח לקרב של צעקות ולפיצוץ של הפגישה. המפגש עסק במדיניות ישראל בשטחים. הדיפלומטים האירופאים יזמו
תהליך השלום הישראלי-פלסטיני נמצא בקיפאון מתמשך מאז קריסת יוזמת התיווך של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי בשנת 2014 והיחסים בין הצדדים התאפיינו בשנים האחרונות בנתק מדיני, וברצף של משברים ומתיחויות
הדיון הציבורי בדבר חיותה של חלופת שתי המדינות לפתרון הסכסוך יודע עליות ומורדות בעשור האחרון, אך בדבר אחד שורר קונצנזוס שחוצה קווים מפלגתיים, ולפיו אין סיכוי בעתיד הנראה לעין להגיע להסכם קבע.
בממשלת ישראל ישנו משרד. אמנם קטן, אמנם עם סימני שאלה לגבי נחיצותו, אמנם עם סמכויות מוגבלות – אבל עם מטרה גדולה, אחת מהגדולות שישראל שואפת אליהן מיום הקמתה: עיצוב מחדש של היחסים עם הפלסטינים
בממשלת ישראל ישנו משרד. אמנם קטן, אמנם עם סימני שאלה לגבי נחיצותו, אמנם עם סמכויות מוגבלות – אבל עם מטרה גדולה, אחת הגדולות שישראל שואפת אליה מיום הקמתה – עיצוב מחדש של היחסים עם הפלסטינים
