תהליך השלום הישראלי פלסטיני

החקיקה נגד אונר"א אינה משרתת את האינטרסים של ישראל

החקיקה הפופוליסטית נגד אונר"א, שעברה אתמול בכנסת, אינה משרתת את האינטרסים של ישראל, למרות שהארגון אכן בעייתי. אונר"א – סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם – (UNRWA – UNITED NATIONS

שנה לשבעה באוקטובר – שיקום הרתעה במחיר קיפאון מדיני ומוסרי

שנה חלפה מאז המתקפה הנפשעת של חמאס על ישראל שהובילה למלחמה לא רק נגד הארגון, אלא נגד "ציר ההתנגדות" בהובלת איראן. זה כולל את חיזבאללה, מיליציות שיעיות בעיראק, החות'ים בתימן, ובמידה

עם כבוד צריך לעבוד

השפה שלנו מגלה לנו לא מעט על מה שסמוי מהעין. כך המילים הנפוצות במלחמה מלמדות לא מעט על האופן שבו היא מתנהלת. כבר שנה מדברים על הניצחון המוחלט, ואליו התווספו "מכה שלא תישכח", "לקעקע

האם ישראל עלתה על המסלול המוביל ל"מדינה מצורעת"?

אחת התוצאות המדאיגות והפרדוקסליות של מלחמת "חרבות ברזל" נוגעת להפיכתה האפשרית (או המסתמנת?) של מדינת ישראל ל"מדינה מצורעת" בזירה הבינלאומית. המעבר מה-7 באוקטובר, ההתקפה

נורמליזציה עם סעודיה מנקודת מבט סעודית: אשליות מול מציאות

נייר זה נועד לשפוך אור על המכשולים וההזדמנויות הטמונים במעורבות סעודית בתהליך שלום עתידי בין הפלסטינים וישראל. המסמך מסביר תחילה את טבעה המורכב של התקשורת הסעודית כלפי ישראל ואת הסיבה לכך

פיגוע בגבול ירדן בחסות שר האוצר: סמוטריץ' הקריס את רש"פ וקיבל את איראן

הפיגוע הבוקר (ראשון) במעבר אלנבי מעיד על החמרה נוספת בדרך להסלמה של ממש בגדה המערבית. חמאס פועל בכל הכוח לייצר טרור בגדה ואיראן, שמחזקת כבר שנים את טבעת האש מסביב לישראל, פועלת ביתר שאת בחודשים

יש פתרון לציר פילדלפי. נתניהו מטרפד אותו כי הוא מעוניין במלחמה ובכיבוש

מסיבת העיתונאים האחרונה של נתניהו היתה הרצאה ארוכה מפי ראש ממשלה שעוסק בטכנו-טקטיקה ומסרב לעסוק באסטרטגיה. היא הבהירה שנתניהו, כהרגלו, מייצר מסך עשן מופק ומצולם היטב ששמו הפעם

לקחים מהעבר: תוכנית לדה-רדיקליזציה בסכסוך הישראלי-פלסטיני

אירועי 7 באוקטובר החזירו לקדמת הבמה את ההכרה בצורך בפתרון ארוך-טווח לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שיביא ביטחון, יציבות ושגשוג לצדדים המעורבים. התפישה הרווחת כיום בישראל היא כי תנאי הכרחי לשלום הוא

ציר פילדלפי ומעבר רפיח חשובים – אבל החטופים יותר

אחת המחלוקות המונעות את הסכם הפסקת האש עם חמאס היא שאלת המשך השליטה של ישראל בציר פילדלפי ובמעבר רפיח על גבול מצרים. נתניהו מתעקש שלא לחתום על הסכם אם אינו מבטיח הישארות ישראל במקומות אלה.

חזון הבלהות של נתניהו: מה מסתתר מאחורי ההתעקשות על פילדלפי?

השארת צה"ל בציר פילדלפי גרועה לישראל מבחינת צבאית, ערכית ובינלאומית. מבחינה צבאית, המצב הגרוע ביותר הוא ישיבה הגנתית-סטטית בשטח צר ללא מטרה ולוחות זמנים. היא הופכת את כוחות צה"ל ליעד

סמוטריץ' רוצה שנבחר בין תבוסה וההתנחלויות. יש אופציה נוספת

שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהוא בעיקר השר לענייני סיפוח במשרד הביטחון, אמר השבוע בכנס קטיף כי "לו הייתה התיישבות יהודית בגוש קטיף, הטבח ב-7 באוקטובר לא היה קורה. טעויות מתקנים". זו

הכרחי לחשוב על מתווה אסטרטגי לשיקום רצועת עזה כבר עתה

המלחמה בעזה מתקרבת במהרה לתום שנתה הראשונה, ועדיין לא נדונים כלל וכלל העקרונות של "היום שאחרי". סירובה של ישראל לגבש את התפיסה האסטרטגית הרצויה לה, נובע במידה רבה משיקולים פוליטיים

דה-רדיקליזציה ופיוס ישראלי-פלסטיני: לקחים והמלצות לאור סכסוכי עבר

מאז אירועי השבעה באוקטובר ולאורך הלחימה עולה השאלה כיצד יראה ״היום שאחרי״ בגדה המערבית וברצועת עזה. משני צידי הקשת הפוליטית בישראל ניכרת ההכרה כי תהליך דה-רדיקליזציה – שעיקריו שינוי תפיסתי נרחב

אסטרטגיה הומניטרית במלחמת ישראל-חמאס

המסמך דן בחשיבות ובמשמעות גיבוש מדיניות אסטרטגית לתכנון המענה ההומניטרי בעזה, כחלק מייצוב בטחונה של מדינת ישראל. בטחון זה נשען בין השאר על קידום פתרון מדיני, לגיטימציה בינלאומית, זהות מוסרית

הכרה במדינה פלסטינית איננה פרס לחמאס, אלא עונשו

הדיון לגבי ההכרה במדינה פלסטינית איננו רק דיון אקדמי, אלא עוסק בדיני נפשות. אני חולק נחרצות על הקביעה לפיה אלה מביננו התומכים בהקמתה של מדינה פלסטינית לצדה של ישראל (ולא במקומה) לוקים בכשל מוסרי,

שלום יכול להיראות שונה לגמרי ממה שאנחנו חושבים. רק הביטו בפרו ואקוודור

אני מרצה ליחסים בינלאומיים וחוקר שלום באוניברסיטה העברית בירושלים כבר 31 שנים. תמיד אני מתפלא איך לנו, הישראלים, יש יחס נאיבי ומוטעה למונח "שלום", שהפך למילת גנאי בלקסיקון הלאומי. זה

השוואה בין 1974 ו-2024: מגבלות הכוח, עזה, לבנון והשבת החטופים

חמישים ושנה ויום לאחר ההתקפה המצרית על ישראל ב-1973, שבה הופתעה ישראל מדרום ב-2023. לא רק התאריך חזר על עצמו, גם ההתנהלות. כמו ב-1973, כך גם בשנה שעברה, עיוורון מדיני הוליך לשאננות של מנהיגי

עוצמתו של החלש: איך חמאס מסרב לכולם

אחת השאלות המעניינות היא איך זה שחמאס, ארגון לא גדול ולא חזק במיוחד, אינו מתכופף בפני הלחץ של מעצמה עולמית כמו ארצות הברית ושתי מדינות מרכזיות באזור – מצרים וקטאר. הארגון, שנמצא תחת לחץ צבאי כבד

הסרבנות המדינית של נתניהו מובילה להכרה חד צדדית במדינת "חמאסטן"

נטישת המערכה המדינית על-ידי נתניהו במהלך המלחמה, זירזה את ממשלות נורבגיה, אירלנד וספרד. ממשלת הימין הנוכחית הצליחה לעשות מחיקת ערך אדירה מול ממשלות ביקורתיות. מבול המדינות המערביות שמכירות במדינה

הגירה פוליטית בגדה: תושב מאחז חי באקלים שונה מזה של הרועה בוואדי הסמוך

ז'רגון ההגירה התעשר בעשורים האחרונים במונח "הגירת אקלים", המתייחס לבני אדם שנאלצו לעזוב את מקום מגוריהם בעקבות "אסונות טבע" כמו בצורות ממושכות, אי השוקע במים או סופות טרופיות

ישראל עדיין שבויה בעזה

לא רק 133 חטופים נותרו בידי חמאס, אלא שללא יצירה של אופק מדיני לגבי עזה ולגבי הבעיה הפלסטינית בכללותה, ישראל תישאר "שבויה" במצבה האזורי והבין-לאומי • אם נתמקד במערכה המדינית, נגלה

ברית הפונדמנטליסטים או ניצחון הציונות?

במאמר מתריס, מטיח פרופ' אריה אלדד ביקורת כנגד תכנית "היוזמה הישראלית" להסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים. הוא גם מעוות את ההיסטוריה של הסכסוך. לא רק שהוא לא מציע אלטרנטיבה ראויה, אלא עמדתו

האם אפשר להתחיל כבר את "היום שאחרי"? כך זה עשוי להיראות

מי ישלוט בעזה? האם תקום מדינה פלסטינית? והאם ההסדר יהיה חלק מעסקה אזורית רחבה יותר? גם אם נדמה שהסכם הוא עניין מופרך ורחוק, צריך לגייס אופטימיות ולצאת לדרך

הכרה של מדינות "הרוב המוסרי" במדינה פלסטינית

ה-7 באוקטובר היה המשבר הגדול בתולדות מדינת ישראל. הוא יכול להיות גם ההזדמנות הגדולה שלה, כפי שמלחמת יום כיפור הטראומטית הובילה להסכם השלום עם מצרים. מיד עם תחילת הלחימה, ארצות הברית, גרמניה,

עם השינויים הנדרשים, תוכל לקום רשות פלסטינית מחודשת ובת קיימא

במשך למעלה משש שנים פעלה רשות פלסטינית יעילה ומתפקדת בהובלתו של סלאם פיאד, שזכתה לשבחים מצד מערכת הביטחון הישראלית. עם שינויים נדרשים בביטחון, באוצר, בחינוך ובמשפט, היא תוכל לחדש ימיה ולתת אופק

לצאת מהבוץ העזתי: הצעה לפיתרון מדיני

ללא אופק מדיני המבוסס על ועידת שלום בינלאומית, ישראל עלולה למצוא את עצמה במלחמת התשה שתימשך שנים ארוכות. על הפרק: סיוע הומניטרי, רשות בינלאומית לאכיפת שלום, העצמת הרשות הפלסטינית והסכמים עם מדינות ערב

בחירות בזירה הפלסטינית: מהלך הכרחי להשגת הסדר מדיני יציב

הגעה להסדר מדיני ליישוב הסכסוך עם הפלסטינים, לאחר החלשת החמאס, ולאחר שלב ביניים בו תתבסס רשות פלסטינית מחודשת תחת אופק מדיני אמיתי, הוא אינטרס ישראלי חיוני. הדרך למימושו מחייב בחירה בהנהגה

30 שנה להסכמי אוסלו – יוזמה היסטורית שצריכה עדיין להתממש

רבות נכתב ונאמר על הסכמי אוסלו, בעיקר מאז שפורסמו הפרוטוקולים של ישיבת הממשלה שאישרה את ההסכם. הפרשנות הביקורתית שמציגה את הסכמי אוסלו ככישלון היא מוטעית, ואני משוכנע שמבחן ההיסטוריה ישפוט את

את הרשות צריך לחזק. וכך אפשר לעשות זאת

הממשלה חלוקה בין המשיחיים שרוצים סיפוח לבין הליכוד נטול האידיאולוגיה. אלא שהאינטרס של כולם הוא תוכנית שתייצב את הרשות הפלסטינית.

כשמדובר בקידום יחסי ישראל-סעודיה, ארה"ב ואירופה לא באותו קו

האמריקאים מבכרים נורמליזציה ישראלית-סעודית, האיחוד האירופי מעדיף לקדם שלום ישראלי-פלסטיני כמפתח לנורמליזציה עם סעודיה. חוסר התיאום הזה עלול למנוע משתיהן להצליח.

משאלה נעלמה לשאלה נאלמה: מה קרה לשיח הישראלי בסוגיה הפלסטינית?

הדיון בסוגיה הפלסטינית נוגע לכולנו בשל המשמעויות הפוליטיות והמוסריות שלו. יש מי שהצביע על כך כבר לפני יותר ממאה שנה, אבל בשיח הישראלי העכשווי עדיין נוטים להתעלם.

בסביבה חמה כמו שלנו חייבים להשקות את השלום: קידום פתרונות בשטח לסוגיות מים בין ישראל והפלסטינים

בהיעדר תהליך מדיני, יוזמות ופתרונות מעשיים שצמחו "מלמטה" ונבחנו בחסות ארגוני חברה אזרחית הם פתח לתקשורת אלטרנטיבית בין הצדדים. מתקן טיהור השפכים באל-בירה הוא דוגמה לכך.

האם המציאות הקיימת מול רצועת עזה היא גזירת גורל?

התשובה המיידית לשאלה בכותרת היא כמובן חיובית. הציבור בישראל, בסיוע הנהגתו, מקבל את המציאות לפיה סבבי אלימות בין ישראל ורצועת עזה הם בלתי נמנעים. האם אכן כך הדבר? ובכן, בטרם ננסה להשיב על השאלה

בעולם רואים את ישראל – ומחכים לסערה המושלמת

בעוד שהזירה הפנים-ישראלית ממוקדת בימים אלו בעיקר במהפכה המשטרית, ניתן לזהות בזירה הבינלאומית מגמה ברורה של התגברות הדאגה והמעורבות בנושא הישראלי-פלסטיני. מאז כינון הממשלה החדשה בישראל עברו אומנם

האתגר: למנוע את סיפוח שטחי C ולהפוך אותם למרחב של "שלום זוחל"

בצד ההפיכה המשטרית, מנהלת ממשלת ה"ימין על מלא" מדיניות הרסנית בשטחי C ובירושלים, והיא מדרדרת את ישראל לא רק להסלמה צבאית אלא גם למשבר מדיני-דיפלומטי. לאחר שהממשל האמריקאי כינה את העברת

"הצונאמי המדיני" בושש להגיע. כעת היתכנותו אפשרית בהחלט

החלטת עצרת האו"ם לבקש חוות דעת מבית המשפט הבינלאומי בהאג אם הכיבוש הישראלי קבוע או זמני, אינה צריכה להפתיע אף אחד. הכיבוש הישראלי בגדה המערבית נמשך כבר 56 שנה. בכל השנים הללו התפיסה המשפטית,

שטח C: מאזור מריבה למרחב שלום זוחל

מסמך זה נכתב כחלק מיוזמה במימון ממשלת בריטניה, אך העמדות המוצגות בו אינן מייצגות בהכרח את עמדותיה של ממשלת בריטניה. שטח C הוא 'אזור מריבה' בין ישראל לפלסטינים. הסכם הביניים (1995) הותיר את השטח,

ממרחב סכסוך למרחב שלום: תפקידם של מתכננים עירוניים בקידום תהליך השלום

נייר סקירה זה, שנכתב בשיתוף עם מכון דיוויס ליחסים בינלאומיים, מתבסס על מושג ייצור המרחב להבנת הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך. למעשה, טוען הנייר, הסכסוך מייצר ומיוצר על-ידי תהליך של ייצור מרחבי

האוהדים הערבים ״לא נחמדים״ כי הפלסטינים לא הולכים לשום מקום

לא נעים להיות כתב ישראלי בדוחא, בירת קטאר, בימים אלה. האוהדים הערבים "לא נחמדים". הם מציקים, צועקים קריאות אנטי-ישראליות ופרו-פלסטיניות ובמקרה הטוב פשוט לא מעוניינים להתראיין. אולי בפעם

כל העיניים על הר הבית והגפרור ביד

כעת, לאחר שתוצאות הבחירות התבהרו, וההכנות להקמת ממשלת נתניהו החדשה בשיאן, עיני רבים, בארץ, במזרח התיכון, ובעולם, נשואות אל הר הבית. מרחב זה, שנושא בתוכו קדושה לצד רגישות ונפיצות, מסתמן כנקודת

הדרך לשלום עוברת בכלא? תפקידם של אסירים ואסירים לשעבר בקידום שלום ישראלי-פלסטיני

האסירים והאסירים לשעבר מהווים קבוצה משמעותית בציבור הפלסטיני, הן בשל גודלה (מאות אלפי אסירים פלסטינים עברו בבתי הכלא בישראל מאז 1967) והן בשל מעמדם של האסירים בחברה הפלסטינית. נייר מדיניות זה

סקר: נרתעים מפתרונות גדולים, מעדיפים פרקטיות מול הפלסטינים

מדד מדיניות החוץ של מכון מיתווים 2022, המתפרסם זה השנה העשירית, מצביע על כך שהציבור הישראלי מסתייג מפתרונות גדולים, כמו מהלכים כוללים לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים או אפילו הסדרה ארוכת טווח ברצועת

שנה ליישום חוק השותפות לשלום במזה״ת: התקדמות והזדמנות

חוק השותפות לשלום במזרח התיכון ("MEPPA") ע"ש חברת הקונגרס לשעבר ניטה לאווי (Nita Lowey ) עבר ברוב דו-מפלגתי מוחץ בקונגרס מפולג מיד לאחר הבחירות לנשיאות ב-2020 ועורר תהודה נרחבת.

קידום הנורמליזציה האזורית לשלב הבא עובר אצל הפלסטינים

טיסה ישראלית ראשונה טסה לה השבוע בשמי סעודיה בדרך לאיי סיישל. משך הטיסה ליעד האקזוטי קוצר אמנם רק ב-20 דקות, אך חשיבותו כמובן סמלית לא פחות ממעשית. הממלכה הווהאבית, שפעם הובילה את חרם הנפט על

ארגוני שלום של נשים בתהליכי שלום פורמליים: התועלת בשותפות ומחירי ההדרה

ארגוני שלום של נשים פועלים להפסקת אלימות ולקידום הסכם שלום, כמעט בכל מקום בו מתרחש קונפליקט. מחקרים ותיעוד מעשרים השנים האחרונות מלמדים ומוכיחים כי ארגונים אלו פועלים במגוון רחב של צורות ואופנים

בבוקר שאחרי ״עלות השחר״ רואים היטב את האתגרים וההזדמנויות

רבות נכתב על ההישגים הצבאיים וההתנהלות המרשימה של צה"ל במהלך מבצע "עלות השחר". הבוקר שאחרי עלות השחר, הוא הזמן לנסות ולהבין כעת מחדש את האתגרים וההזדמנויות העומדות בפני ישראל, לאור

ובכן, מי הוא הצבוע?

על “הפוסל במומו פוסל” ועל צביעות וחוצפה יכולנו ללמוד ממאמר של עו"ד אלן בייקר  בג'רוזלם פוסט מה-31 ביולי: "Norway, the EU are hypocrites when it comes to the Oslo Accords". במאמר

אל הפודיום הזה, כדאי לישראל והפלסטינים להתחיל להתאמן

3,500 ספורטאים מ-26 מדינות התחרו הקיץ במשחקי הים התיכון ה-19 באלג'יריה. במשך יותר מ-70 שנה, נציגים מרחבי אגן הים התיכון מתכנסים מדי ארבע שנים – בכל פעם במדינה אחרת, ובחסות הוועד האולימפי –

׳שלום באמצעות בריאות׳ בסכסוך הישראלי-פלסטיני: קרקע לדיאלוג או מסווה לנורמליזציה?

"שלום באמצעות בריאות" היא גישה תיאורטית-יישומית הרואה ביוזמות בריאות הומניטאריות בסיס ראשוני לדיאלוג ושיתוף פעולה בין הצדדים הנצים. לפי הגישה, יוזמות בריאות עשויות להוביל להגברת השיח

אל-אקצא חושף את פערי האסטרטגיה בין פתח לחמאס

דגלי חמאס הירוקים שנשאו כמה מהפלסטינים במהלך הפרות הסדר האחרונות על הר הבית זעזעו שוב רבים בישראל. באופן טבעי, הדיון הישראלי התמקד בסכנה הטמונה ברדיקליזציה של תושבי ירושלים הערבים. היו שהזהירו

חמאס מנסה להבעיר את ירושלים בכל הכוח

ירושלים לא בוערת במקרה השבוע אל אקצא וירושלים שוב חזרו למוקד ההתעניינות והדאגה של העולם הערבי. לא משנה מי התחיל, לא משנה מה באמת קורה שם – במציאות הטיקטוקית בה הדיווח הצטמצם למספר פריימים ומקטעים

ארגוני סביבה כשחקנים בתהליך השלום

סוגיות סביבתיות חוצות גבולות בין מדינות וקווים פוליטיים שנוצרו בידי בני אדם. בעיות סביבתיות משותפות ומצבים של תלות הדדית, עשויים להחמיר סכסוכים בין קהילות, אך יכולים גם ליצור הזדמנויות לשיתוף

עבור ישראל, ירדן היא מפתח להעמקת ״הסכמי אברהם״ ושקט בגדה

היחסים בין ישראל לירדן חווים פריחה בשנה האחרונה. אחרי תקופת שלטונו של בנימין נתניהו, שבמהלכה היחסים עם בית המלוכה ההאשמי היו מתוחים עד עוינים, שני הצדדים מגלים אחד את השני מחדש. כמו בני זוג

"דיפלומטיה מונעת" בירושלים – שינוי דפוס מעניין שיש להרחיבו

בשבועות האחרונים, כמעט שנה אחרי שהאלימות במזרח ירושלים הסלימה למבצע צבאי ברצועת עזה ולעימותים בערים מעורבות בישראל, אנו עדים לפעלתנות מדינית יוצאת דופן במשולש ירושלים-רמאללה-עמאן כדי למנוע שידור

אנרגיה ככלי לקידום שלום ישראלי-פלסטיני

מאמר זה מתמקד בתחום האנרגיה ככלי לקידום יחסי שלום בין ישראל והפלסטינים. המאמר מציג כיצד היחסים האנרגטיים בין ישראל והפלסטינים משקפים במידה רבה את מערכת היחסים הקיימת בין הצדדים, ואת הפוטנציאל שיש

בעולם מאותתים: אם אין תהליך מדיני, אז לפחות בלי צעדים מסלימים

לאחרונה דווח שמפגש שנערך לפני כחודש בין נציגים של 16 מדינות באירופה, עם אנשי משרד החוץ בירושלים, התפתח לקרב של צעקות ולפיצוץ של הפגישה. המפגש עסק במדיניות ישראל בשטחים. הדיפלומטים האירופאים יזמו

צעד קדימה, צעד אחורה: השיח הבינלאומי על קידום שלום ישראלי-פלסטיני

תהליך השלום הישראלי-פלסטיני נמצא בקיפאון מתמשך מאז קריסת יוזמת התיווך של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי בשנת 2014 והיחסים בין הצדדים התאפיינו בשנים האחרונות בנתק מדיני, וברצף של משברים ומתיחויות

רעיון שתי המדינות עוד כאן. רק לא אפרטהייד.

הדיון הציבורי בדבר חיותה של חלופת שתי המדינות לפתרון הסכסוך יודע עליות ומורדות בעשור האחרון, אך בדבר אחד שורר קונצנזוס שחוצה קווים מפלגתיים, ולפיו אין סיכוי בעתיד הנראה לעין להגיע להסכם קבע.

במשרד לשיתוף פעולה אזורי נוצרה הזדמנות נדירה

בממשלת ישראל ישנו משרד. אמנם קטן, אמנם עם סימני שאלה לגבי נחיצותו, אמנם עם סמכויות מוגבלות – אבל עם מטרה גדולה, אחת מהגדולות שישראל שואפת אליהן מיום הקמתה: עיצוב מחדש של היחסים עם הפלסטינים

כיצד יכול המשרד לשיתוף פעולה אזורי לתרום לקידום שלום ישראלי-פלסטיני?

בממשלת ישראל ישנו משרד. אמנם קטן, אמנם עם סימני שאלה לגבי נחיצותו, אמנם עם סמכויות מוגבלות – אבל עם מטרה גדולה, אחת הגדולות שישראל שואפת אליה מיום הקמתה – עיצוב מחדש של היחסים עם הפלסטינים

אל הטיסות לאבו-דאבי אסור לשכוח את המזוודה הפלסטינית

כשראש הממשלה, נפתלי בנט, לחץ יד ליורש העצר האמירותי, מוחמד בן-זאיד, הוא דיבר על שלום היסטורי, חיזוק היחסים הבילטרליים וצמיחה כלכלית. כך היו רוצים לראות את הדברים בישראל – ברית איתנה בין שתי

זמן לשינוי כיוון: איך מחזקים את הרשות הפלסטינית?

בעקבות מבצע "שומר החומות" התגברו הסימנים להתחזקות התמיכה בחמאס בקרב הציבור הפלסטיני, וזאת במקביל למשבר חריף ומתמשך ברשות הפלסטינית. על רקע זה, נשמעו קולות בישראל לשינוי מגמה במדיניות

30 שנה אחרי ועידת מדריד, המולטילטרליות שוב באופנה

"ראויה היא שתיזכר", כתב לפני חמש שנים פרופ' אליקים רובינשטיין על ועידת מדריד, במלאת 25 שנה לאירוע הרב-לאומי שהשיק את תהליך השלום הישראלי-ערבי של שנות התשעים. רובינשטיין, שכיהן בזמנו

כיצד הצלחה מסחררת הופכת לכישלון מהדהד

לניסיון של חברות קונגרס פרוגרסיביות למנוע את אישור חבילת הסיוע המיוחד של כיפת ברזל לישראל אין משמעות רצינית בטווח הקצר, אולם היה זה רגע שהביא לידי ביטוי את ההשלכות של שתי הצלחות ישראליות מסחררות

מה בין ההסכם עם טליבאן להסדרה עם חמאס?

בספטמבר 2019, ערב יום השנה ה-18 לפיגועי 11 בספטמבר, תוכננה פסגת שלום בקמפ-דיוויד בהשתתפות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ למנהיגי טליבאן. הפסגה בוטלה ברגע האחרון בשל פיגוע שהתרחש זמן קצר לפני כן נגד

לעבאס אין מה להפסיד ולישראל יש אינטרס לחזקו

הסמיכות בין פגישתם של שר הביטחון בני גנץ לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן) לבין פגישתו של האחרון עם מלך ירדן עבדאללה ונשיא מצרים א-סיסי, מלמדת על חזרתה של הסוגייה הפלסטינית למרכז סדר היום

לחבר בין רצועת עזה לגדה המערבית זה אינטרס ישראלי

חודשיים חלפו מאז שהסתיים המבצע הצבאי בעזה, אך המצב ברצועה נותר נפיץ ומסוכן. בשלב זה המשא ומתן על החזרת השבויים והנעדרים תקוע, השיקום של עזה נותר בגדר חלום רחוק בערך כמו האי המלאכותי לחופי הרצועה

המשחק המסוכן עם הסימבוליקה הישראלית-פלסטינית

מצעד הדגלים בירושלים משך תשומת לב מיוחדת בישראל, בצד הפלסטיני ובזירה הבינלאומית. מקבלי ההחלטות בישראל נדרשו להכריע בשאלת קיומו, בסוגיית התוואי שלו ואם יעבור דרך נקודות רגישות כמו שער שכם והרובע

סע לרמאללה, אשכנזי. היא לא פחות חשובה מקהיר

נסיעתו של שר החוץ אשכנזי השבוע לקהיר הייתה אירוע יוצא דופן וחיובי. היחסים האסטרטגיים בין ישראל למצרים נוהלו במשך שנים ארוכות מדי על ידי גורמי ביטחון, ולא על ידי מדינאים. גם כשהורחבו יחסים אלו

הקו הירוק נמחק בדרך לבת ים ולוד

המאורעות האחרונים הם סטירה מצלצלת בפניו של כל מי שחשב שהסוגייה הפלסטינית כבר לא חשובה, ושמה שקורה מעבר לקו הירוק נשאר שם. אחרי שנתעורר נגלה שעלינו לקבל החלטות קשות בנוגע לפתרון שלה. ד"ר

שבע תפישות שהתנפצו ואחת שעדיין עומדת, בינתיים

נכון לפרסום שורות אלה, מבצע "שומר החומות" עדיין לא הסתיים ונכנס ליומו העשירי. יכול להיות שהוא יסתיים בהצלחה מבחינה צבאית, אך כבר עתה ברור כי כמה תפישות קרסו בנוגע למארג היחסים בין ישראל

בשם ירושלים, חמאס מקריב את רצועת עזה

סבב האלימות האחרון ברצועת עזה הוא תוצר של החלטה שהתקבלה בהנהגת הזרוע הצבאית של החמאס לקשור את גורלה של רצועת עזה בזה של מזרח ירושלים והגדה המערבית. המתיחות שנוצרה סביב מזרח ירושלים ומסגד אל-אקצא,

הפתרון ל"שומר החומות" עובר דרך אבו מאזן

אנו מצויים עדיין בעיצומו של הסבב הרציני והחמור ביותר מאז 2014 ונראה ששני הצדדים, ובעיקר ישראל, חשים שטרם מיצו את המהלך הצבאי (או "בנק המטרות"). זה מה שקורה בדרך כלל בכל סבב, לעתים עד

היעד האסטרטגי הוא להסדיר את החיים לצד הפלסטינים, סבבי האלימות רק פוגעים במאמץ

כל פעם שמתחיל סבב בין ישראל לחמאס, אנחנו שומעים מהפוליטיקאים והפרשנים הצבאיים מה צריך לעשות – להכות, לחדש את ההרתעה, לגבות מחיר. התגובות נשמעות הגיוניות לרוב הישראלים שסובלים מטרור הטילים של חמאס

יום ירושלים אינו סיבה לחגיגה

יום ירושלים שמצויין היום (ראשון) אמור לבטא את הקשר של ישראל לבירתנו ולחגוג את שחרורה ואיחודה. לאור הפרות זכויות האדם שמתרחשות בירושלים והמאמצים למנוע כל אפשרות של פתרון מדיני עם הפלסטינים, כדאי

איחוד האמירויות משרטטת את כללי המשחק שלה לסכסוך שלנו

מאז הקמתה, איחוד האמירויות גילתה סולידריות עם שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינים, דבקה בתמיכתה בהקמת מדינה פלסטינית וקראה לפתרון צודק לסכסוך הישראלי-פלסטיני על-פי מתווה היוזמה הערבית מ-2002. אולם,

לא, ירושלים לא הוסרה מהשולחן

בינואר 2018, הנשיא טראמפ הכריז שהוא "הסיר את ירושלים מהשולחן" ולכן "אנחנו לא צריכים לדבר עליה יותר". טראמפ התייחס להצהרתו על הכרה בירושלים כבירת ישראל בדצמבר 2017. אך ירושלים

המתיחות בירושלים: תגובות ראשונות מאת מומחים במכון מיתווים

האירועים האחרונים בירושלים – בשער שכם, בשייח' ג'ראח וסביב המקומות הקדושים – מביאים לשיא חדש את המתיחות בעיר, ונותנים את אותותיהם על יחסי ישראל עם הפלסטינים ועם מדינות ערב. מסמך זה מרכז תגובות

דחיית הבחירות הפלסטיניות היא תזכורת שעבאס בשלהי כהונתו

עם בחירתו של מחמוד עבאס לנשיאות הפלסטינית ב-2005, היו רבים שראו בו הבטחה גדולה שתנהיג ברשות הפלסטינית דמוקרטיה ותצעיד אותה לקראת עצמאות מלאה. באופן אבסורדי, שנה לאחר בחירתו של עבאס, ביוני 2006,

הדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני יכולה לעבור במרוקו

המתיחות הישראלית-פלסטינית האחרונה בירושלים הובילה גורמים אזוריים ובינלאומיים לפרסם גילויי דאגה, אבל לא לתווך ולסייע למצוא פתרון. ייתכן שמי שיכולה להירתם למשימה היא דווקא מרוקו, כחלק מפירות כינון

מרוקו ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני

מתוקף מקומה במרחב הערבי והמוסלמי, למרוקו מחויבות רבה לסוגייה הפלסטינית ולשמירה על המקומות הקדושים בירושלים. לאורך ההיסטוריה, שימשה מרוקו לפרקים כמתווכת בין ישראל לעולם הערבי, והתגייסה לסייע גם

איחוד האמירויות ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני

שאלת התמיכה של איחוד האמירויות בשאיפות הלאומיות של הפלסטינים עומדת במרכזו של דיון ציבורי בינלאומי רבוי-מחלוקות בעקבות הסכמי אברהם. ההנהגה הפלסטינית רואה בנרמול היחסים עם ישראל בגידה, הציבור

יוון, קפריסין ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני

במשך עשרות שנים, ארה"ב שימשה כמתווכת העיקרית בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. אולם, בעקבות המבוי הסתום המתמשך אליו נקלע המשא ומתן ולאור הגישה המולטילטרלית של ממשל ביידן כלפי מגוון נושאי

לאן הולכים מכאן? השיח הבינלאומי על עתיד תהליך השלום הישראלי-פלסטיני

תהליך השלום הישראלי-פלסטיני נמצא בקיפאון מתמשך, ומאז קריסת יוזמת התיווך של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי בשנת 2014, לא חודשו השיחות בין הצדדים על הסכם הקבע. בתקופת נשיאות טראמפ, הסכסוך אף החריף

שובו של הקוורטט?

בחודשים האחרונים, בעקבות חילופי השלטון בארה"ב, חודשה הפעילות של הקוורטט לענייני המזרח התיכון. הקוורטט הוקם בשנת 2002 והוא כולל את ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, ומטרתו לסייע

שתי מדינות שכדאי לקחת בחשבון בתיווך בין ישראל לפלסטינים

פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון קיים בחודש שעבר בקהיר, מפגש ראשון מאז הפיכתו לארגון בינלאומי מוכר. המשתתפות: קפריסין, יוון, ישראל, הרשות הפלסטינית, איטליה, מצרים וירדן. הפורום, שפועל ליצירת משק

מגמת הפיוס בין חמאס לפתח והבחירות הפלסטיניות הן הזדמנות

מאמר דעה מאת נדב תמיר באתר זמן ישראל

תשע המלצות לביידן לקידום שלום ישראלי-פלסטיני

ג'ו ביידן החל את כהונתו כנשיא ארה"ב בתקופה של קיפאון עמוק בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. זאת, לאחר שבתקופת טראמפ נוצר קרע בין וושינגטון ורמאללה, וארה"ב איבדה את היכולת לתווך בסכסוך.

סדרת הטלוויזיה "אויבים" – המשך הדמוניזציה באמצעים ישנים

"כאן 11" סיים לאחרונה להקרין סדרה תיעודית על חמישה מנהיגים ערביים – סדאם חוסיין העיראקי, גמאל עבד אל-נאצר ואנואר אל-סאדאת המצריים, יאסר ערפאת הפלסטיני, חאפז אל-אסד הסורי וחומייני הפרסי.

נדרשת חבילת תמריצים בינלאומיים לשלום ישראלי-פלסטיני

מה יכולה הקהילה הבינלאומית לעשות על מנת לקדם תהליכי שלום? שאלה זו מעסיקה מדינאים ומנהיגים לאורך השנים נוכח סכסוכים ומלחמות באזורים שונים בעולם. אחד המרכיבים החשובים בארגז הכלים הדיפלומטי הקיים

קדימה ביידן, תקדם שלום

רק שבוע חלף מאז כניסת ממשל ביידן, וכבר נשמעו הצהרות ברורות מצד בכירים בממשל לגבי המדיניות הצפויה בנושא הישראלי-פלסטיני. מזכיר המדינה בלינקן התייחס לנושא בשימוע שלו בקונגרס טרם אישור מינויו, וכך

הצעה לחבילת תמריצים בינלאומית לשלום ישראלי-פלסטיני

נייר מדיניות המבוסס על דיוני צוות מומחים ישראלי-פלסטיני, בעריכת ד"ר ליאור להרס, יחד עם מועין עודה, ד"ר נמרוד גורן והודא אבו ערקוב.* תמריצים הם כלי חשוב בתהליכי שלום והם יכולים לתרום

צעדי מדיניות ראשונים של ממשל ביידן לקידום שלום ישראלי-פלסטיני –
תקציר המלצות צוות חשיבה

מסמך זה כולל תקציר המלצות לצעדי מדיניות שממשל ביידן יוכל לנקוט, בתקופה הראשונה לכהונתו, לקידום שלום ישראלי-פלסטיני. המסמך מזהה תשעה יעדים מרכזיים לממשל החדש בבואו לקדם שלום, ומשרטט צעדי מדיניות

צעדי מדיניות ראשונים של ממשל ביידן לקידום שלום ישראלי-פלסטיני

מסמך זה כולל המלצות לצעדי מדיניות שממשל ביידן יוכל לנקוט, בתקופה הראשונה לכהונתו, לקידום שלום ישראלי-פלסטיני. המסמך מציג את תמונת המצב המדינית עם כניסתו של ביידן לבית הלבן, מזהה תשעה יעדים

הסדר התהפך, אבל לא הבעיה

כינון היחסים החדש או המחודש עם איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו – ואולי גם עם מדינות נוספות בהמשך – הוא התפתחות מבורכת, אשר שינתה את פרדיגמת החשיבה. אם עד כה הנחת העבודה הייתה שמדינות ערב לא

מי ימנע את המלחמה הבאה בעזה?

מאמר דעה מאת ד"ר ליאור להרס וד"ר נמרוד גורן באתר וואלה חדשות

ההסכם עם מרוקו טבעי ובעל פוטנציאל,
אך הסוגיה הפלסטינית עדיין מהווה מכשול

מאמר דעה מאת פרופ' אלי פודה ועינת לוי באתר וואלה חדשות

מדיניות-החוץ האזורית של ישראל: הערכת מצב שנתית, נובמבר 2020

סיכום הכנס השנתי הרביעי של מכון מיתווים

מותו של סאיב עריקאת – האיש שהפך את תהליך השלום למפעל חייו

מאמר דעה מאת ד"ר ליאור להרס באתר זמן ישראל

בעקבות מותו של ד"ר סאיב עריקאת

ד"ר ליאור להרס, מאמר בעקבות מותו של סאיב עריקאת