המשבר המחריף בלבנון מטריד עד מאד את הזירה האזורית, כמו גם הבינלאומית, ומייצר ניסיונות מרתקים שנועדו לסייע ללבנון, ובה בעת למנוע את חיזוק ההשפעה האיראנית במדינה. בשבוע שעבר התקיים ברבת-עמון מפגש,
לאורך השנה שחלפה מאז החתימה על הסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין, אחת השאלות שהדהדו שוב ושוב בשיח הציבורי בישראל הייתה האם ערב הסעודית היא הבאה התור. למרות התיירות וההזדמנויות העסקיות
לכבוד יום השנה הראשון לחתימה על הסכמי אברהם יתקיים היום, 14 בספטמבר, אירוע חגיגי בוושינגטון. מבט חטוף ברשימת המארגנים והאורחים חושף כי מדובר באירוע של אנשי טראמפ כמו ג'ארד קושנר, אבי ברקוביץ'
הסמיכות בין פגישתם של שר הביטחון בני גנץ לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן) לבין פגישתו של האחרון עם מלך ירדן עבדאללה ונשיא מצרים א-סיסי, מלמדת על חזרתה של הסוגייה הפלסטינית למרכז סדר היום
ביום שבת, ה-28 באוגוסט, נערכה ועידה במקום ובהרכב יוצאי דופן. המארחת הייתה בגדד ומשתתפותיה כללו, חוץ מהמארח ראש הממשלה מוצטפא אל-כאזימי, גם את מנהיגי צרפת, מצרים, ירדן, קטר, שרי החוץ של סעודיה,
מזרח אגן הים התיכון התגבש בעשור האחרון לתת-אזור העומד בפני עצמו ביחסי החוץ של ישראל. שלוש התפתחויות אסטרטגיות הניעו את מדינות האזור, וישראל בתוכן, לגבש מתכונת ייחודית של שיתוף פעולה: 1.
אחד האתגרים המרכזיים ביותר לכל ראש ממשלה בישראל הוא ניהול היחסים עם ארה"ב, בעלת הברית החשובה ביותר שלנו. הביקור הראשון של נפתלי בנט בוושינגטון הוא הזדמנות לקביעת האדנים ביחסיו עם ג'ו ביידן.
אישור מינויים של 36 שגרירים וקונסולים כלליים חדשים על ידי הממשלה, כבר בישיבתה השנייה ולאחר שנתניהו עיכב זאת במשך למעלה מחצי שנה, היא זריקת מרץ חשובה עבור מערך החוץ הישראלי. כך גם ההחלטה לביטול
ההתקפות האחרונות על ספינות בבעלות ישראלית בים הערבי לימדו את ישראל שיעור במגבלות הפעלת הכוח הצבאי במערכה נגד איראן, במיוחד כשהיא מתבצעת רחוק מהבית, בחצר האחורית של הרפובליקה האיסלאמית. ישראל מצאה
אנו נוטים להתלונן בצדק על "השלום הקר" עם מצרים, ובשנים האחרונות גם עם ירדן. היחסים עם מצרים וירדן הם קריטיים לישראל. הם נשענים על שותפות אינטרסים אסטרטגית, ביטחונית וכלכלית, ושרדו עשרות
בימים אלה בישראל, איחוד נסיכויות המפרץ ובחריין מציינות שנה להסכמי אברהם. מאוחר יותר גם סודאן הצטרפה להסכמים בעוד שמרוקו חתמה על ישראל הסכם נפרד. למען האמת, קשה להאמין שחלפה לה שנה אחת בלבד, כיוון
ביקור שר החוץ לפיד במרוקו, כמו הביקור שקיים באיחוד האמירויות, מעיד על החשיבות שמייחסת הממשלה החדשה לקידום יחסי ישראל במזרח התיכון, במיוחד עם המדינות שכוננו נורמליזציה עם ישראל לפני כשנה. מאמצי
ביקורו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בצפון קפריסין, בחלק הנשלט על ידי טורקיה, ב–19-20 ביולי, זכה לתשומת לב אזורית ובינלאומית רבה. אין זה הביקור הראשון מסוגו באי. למעשה, הביקור הוא חלק מציון
תמונות של ילדות קטנות, נערים צעירים ומשפחות מחייכות, עטורות בסרט שחור, מתנוססות בימים האחרונים ברחובות וכיכרות ביירות ובערים נוספות ברחבי לבנון. הלבנוניים האבלים נעים בין ייאוש לזעם. שנה שלמה
במאמר ביקורת על מדיניות נשיא ארה"ב ביידן במזרח התיכון "מדיניות הפייסנות המסוכנת של ביידן" (הארץ, 28 במאי) מאשימים גדי טאוב ומייקל דוראן את ממשל ביידן על כוונתו "להשלים את
בשבוע שעבר, כחודש אחרי השבעת הממשלה החדשה, ביקר שר החוץ לפיד בבריסל, הבירה הלא רשמית של האיחוד האירופי. למשך שעתיים הוא נפגש עם 27 שרי החוץ של המדינות החברות ועם שר החוץ של האיחוד, ז'וזפ בורל,
עכשיו, לאחר שהושגה הפסקת אש, כדאי לנסות להבין מדוע אנחנו חוזרים בכל פעם לאותו דפוס חסר תוחלת. כמו בכל סבב קודם של חילופי מהלומות בין ישראל לחמאס התקשורת הישראלית ורוב הציבור עסוקים בציפייה לנצחון
הביקור שקיים השבוע שר החוץ יאיר לפיד באיחוד האירופי שונה מהותית מהנסיעה שעשה רק שבוע קודם לכן, לאיחוד האמירויות. באבו-דאבי שידר לפיד רציפות מדינית. הוא בירך על "הסכמי אברהם", התחייב
חודשיים חלפו מאז שהסתיים המבצע הצבאי בעזה, אך המצב ברצועה נותר נפיץ ומסוכן. בשלב זה המשא ומתן על החזרת השבויים והנעדרים תקוע, השיקום של עזה נותר בגדר חלום רחוק בערך כמו האי המלאכותי לחופי הרצועה
מצעד הדגלים בירושלים משך תשומת לב מיוחדת בישראל, בצד הפלסטיני ובזירה הבינלאומית. מקבלי ההחלטות בישראל נדרשו להכריע בשאלת קיומו, בסוגיית התוואי שלו ואם יעבור דרך נקודות רגישות כמו שער שכם והרובע
במהלך ביקורו ההיסטורי של יאיר לפיד באיחוד האמירויות ב-30 ביוני 2021, שנועד לחנוך את השגרירות הישראלית באבו דאבי והקונסוליה בדובאי, הוא קרא למדינות ערביות ומוסלמיות אחרות לכונן יחסים דיפלומטיים עם
"למה מי את בכלל? תעני לי כמו ילדה טובה", קרא בלי בושה ח"כ מיקי זוהר לעבר יו"ר הקואליציה, עידית סילמן. שבוע קודם לכן צעק על סילמן ח"כ מאיר פרוש "את ילדה קטנה, את לא
מה יהיה עכשיו עם הסכמי אברהם, שואלים בדאגה בקהילה הבינלאומית בעקבות כינונה של הממשלה החדשה. הסכמי הנורמליזציה שחתמה ישראל עם איחוד האמירויות ובחרין נתפסים בעיני רבים בעולם כהישג אישי של שני
לסופר אוסקר וויילד מיוחסת האמרה "יש אנשים הגורמים אושר באשר ילכו; אחרים – כאשר ילכו". החלפתו של בנימין נתניהו אכן גורמת לרבים אושר, וזאת משום שהוא גרם נזק בשלל תחומים למדינה ולחברה. כבר
ב-13 ביוני 2021 הושבעה הממשלה ה-36 של מדינת ישראל בראשותם של נפתלי בנט ויאיר לפיד (ברוטציה) – ממשלה ראשונה מאז 2009 שבראשה לא יעמוד בנימין נתניהו. בנוסף, מרבית המשרות הקשורות במערך החוץ (כולל שר
מבלי להיכנס לסבך הפוליטי-חברתי-תקשורתי הצפוי לממשלה החדשה ולנו בתקופה הקרובה, ראוי להזכיר לראש הממשלה נפתלי בנט, לשר החוץ יאיר לפיד ולשר הביטחון בני גנץ כמה נקודות, עקרוניות וידועות אולי, הנוגעות
הקמת ממשלת שינוי מייצרת תקווה והזדמנות לשיפור משמעותי במדיניות-החוץ הישראלית. התפיסה הרווחת היא שעל רקע הפערים האידיאולוגיים בין חברותיה, הממשלה תהיה משותקת מעשייה מדינית, ועיקר תועלתה תהיה
ממשלת השינוי מושבעת בכנסת ואני נרגש. זו אותה התרגשות שהרגשתי ב-20 בינואר כשהושבע ביידן לנשיא ארה"ב לאחר ארבע שנים בהן עשה ממשל טראמפ כל ניסיון להסיט את ארה"ב מתפקידה כמנהיגת העולם
משבר האקלים אינו מהווה סוגייה חשובה בישראל. לא במדיניות הפנים ולא במדיניות החוץ. זהו פספוס אדיר משני טעמים: האחד, מכיוון שזו סוגייה שצריכה להוות את המסגרת התפישתית שבה אנו מבינים את העולם ופועלים
לשאלה הנשאלת תדיר, מדוע מדינת ישראל זקוקה למוסד הנשיאות, ניתנה תשובה משכנעת בקדנציה של הנשיא ריבלין. כחבר בצוות היועצים של הנשיא התשיעי שמעון פרס חזיתי מקרוב עד כמה מוסד הנשיאות הכרחי במדינת
הפעילות הטורקית במזרח הים התיכון מהווה בשנים האחרונות מוקד לדאגה בקרב מרבית השחקנים באזור, כמו גם מצד ישראל. ההסכם שנחתם בין אנקרה לממשלת ההסכמה הלאומית בלוב בנובמבר 2019 ביחס לגבול הימי ביניהן
מאז האביב הערבי ב-2011, מצרים נעלמה מהעולם הערבי. טוב, אולי המילה "נעלמה" קצת מוגזמת, אבל היא בהחלט הורידה פרופיל. כל מי שגדל על מעמדה המרכזי של מצרים בעולם הערבי – ולא רק בתקופה של עבד
המערכה בין המלחמות (מב“מ) מהווה בעשור האחרון אסטרטגיה לאומית מובילה עבור ממשלת ישראל ומערכת הביטחון כאחד. התוכנית הצבאית הזו הפכה תחליף נוח לפעולה משמעותית במישור הישראלי-פלסטיני. אך סבב הלחימה
שר החוץ הישראלי גבי אשכנזי ביקר בקהיר, לראשונה מזה שנים. ראש המודיעין המצרי עבאס כאמל הגיע לישראל על מנת להשתתף בשיחות על הסדרה ארוכת טווח בעזה. התקשורת המצרית מסקרת את שני הביקורים ומדגישה את
נסיעתו של שר החוץ אשכנזי השבוע לקהיר הייתה אירוע יוצא דופן וחיובי. היחסים האסטרטגיים בין ישראל למצרים נוהלו במשך שנים ארוכות מדי על ידי גורמי ביטחון, ולא על ידי מדינאים. גם כשהורחבו יחסים אלו
עכשיו, לאחר שהושגה הפסקת אש ותשומת הלב התקשורתית עוסקת ביחסי ארה"ב–ישראל ובקולות הביקורתיים מהקונגרס האמריקאי, אני מציע להקדיש תשומת לב לארוע שהתרחש לפני המשבר האחרון. באירוע הגאלה של העיתון
השבועות האחרונים חידדו את התובנה עד כמה יחסי שכנות טובים הם נכס חשוב שיש לעודד ולטפח, הן בתוך ישראל והן עם שכנותינו. הסכמי הנורמליזציה הם תרומתה העדכנית של ישראל לשכנות טובה ומועילה במזרח התיכון.
המאורעות האחרונים הם סטירה מצלצלת בפניו של כל מי שחשב שהסוגייה הפלסטינית כבר לא חשובה, ושמה שקורה מעבר לקו הירוק נשאר שם. אחרי שנתעורר נגלה שעלינו לקבל החלטות קשות בנוגע לפתרון שלה. ד"ר
נכון לפרסום שורות אלה, מבצע "שומר החומות" עדיין לא הסתיים ונכנס ליומו העשירי. יכול להיות שהוא יסתיים בהצלחה מבחינה צבאית, אך כבר עתה ברור כי כמה תפישות קרסו בנוגע למארג היחסים בין ישראל
סבב האלימות האחרון ברצועת עזה הוא תוצר של החלטה שהתקבלה בהנהגת הזרוע הצבאית של החמאס לקשור את גורלה של רצועת עזה בזה של מזרח ירושלים והגדה המערבית. המתיחות שנוצרה סביב מזרח ירושלים ומסגד אל-אקצא,
אנו מצויים עדיין בעיצומו של הסבב הרציני והחמור ביותר מאז 2014 ונראה ששני הצדדים, ובעיקר ישראל, חשים שטרם מיצו את המהלך הצבאי (או "בנק המטרות"). זה מה שקורה בדרך כלל בכל סבב, לעתים עד
כל פעם שמתחיל סבב בין ישראל לחמאס, אנחנו שומעים מהפוליטיקאים והפרשנים הצבאיים מה צריך לעשות – להכות, לחדש את ההרתעה, לגבות מחיר. התגובות נשמעות הגיוניות לרוב הישראלים שסובלים מטרור הטילים של חמאס
ממשל ביידן מחזיר את הדיפלומטיה המקצועית להתנהלות המסורתית של ארה"ב ברחבי עולם. מדובר בדיפלומטיה שעושה שימוש בסיוע כמרכיב בארסנל המדיני, לא כנדבה אלטרואיסטית, אלא ככלי לקידום הערכים
ועידת j Street, ארגון השדולה היהודית התומכת בישראל ובשלום, התקיימה ב-18,19 באפריל וזכתה להדים מרשימים בארה"ב, אך אבל למעט מאד תשומת לב בישראל. חוסר תשומת הלב בישראל לועידה מעיד על קוצר ראייה
ההתפתחויות במישור הלבנוני–ישראלי, הנוגעות למחלוקת סביב הגבול הימי, אינן מרפות לרגע. ההחלטה הלבנונית החד-צדדית להרחיב את השטח הימי לא אושרה על-ידי הנשיא הלבנוני, שאף הבהיר, כי לבנון מעוניינת
יום ירושלים שמצויין היום (ראשון) אמור לבטא את הקשר של ישראל לבירתנו ולחגוג את שחרורה ואיחודה. לאור הפרות זכויות האדם שמתרחשות בירושלים והמאמצים למנוע כל אפשרות של פתרון מדיני עם הפלסטינים, כדאי
מאז הקמתה, איחוד האמירויות גילתה סולידריות עם שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינים, דבקה בתמיכתה בהקמת מדינה פלסטינית וקראה לפתרון צודק לסכסוך הישראלי-פלסטיני על-פי מתווה היוזמה הערבית מ-2002. אולם,
בינואר 2018, הנשיא טראמפ הכריז שהוא "הסיר את ירושלים מהשולחן" ולכן "אנחנו לא צריכים לדבר עליה יותר". טראמפ התייחס להצהרתו על הכרה בירושלים כבירת ישראל בדצמבר 2017. אך ירושלים
האירועים האחרונים בירושלים – בשער שכם, בשייח' ג'ראח וסביב המקומות הקדושים – מביאים לשיא חדש את המתיחות בעיר, ונותנים את אותותיהם על יחסי ישראל עם הפלסטינים ועם מדינות ערב. מסמך זה מרכז תגובות
עם בחירתו של מחמוד עבאס לנשיאות הפלסטינית ב-2005, היו רבים שראו בו הבטחה גדולה שתנהיג ברשות הפלסטינית דמוקרטיה ותצעיד אותה לקראת עצמאות מלאה. באופן אבסורדי, שנה לאחר בחירתו של עבאס, ביוני 2006,
המתיחות הישראלית-פלסטינית האחרונה בירושלים הובילה גורמים אזוריים ובינלאומיים לפרסם גילויי דאגה, אבל לא לתווך ולסייע למצוא פתרון. ייתכן שמי שיכולה להירתם למשימה היא דווקא מרוקו, כחלק מפירות כינון
ההחלטה הלבנונית מ-11.4.21 להרחיב, במהלך חד-צדדי, את גבולה הימי מול ישראל ב-1,430 קמ"ר מהווה מהלך מפתיע, שמסבך עוד יותר את המשא ומתן המורכב ממילא בין ישראל ולבנון. כזכור, בחודש אוקטובר האחרון
שאלת הזהות מלווה את מצרים מראשית קיומה. לאורך השנים זהויות שונות סיפקו את הדבק שליכד את התושבים מסביב לטריטוריה הקרויה מצרים: פרעונית, אסלאמית, ערבית, אפריקנית וים תיכונית. בתקופות מסוימות זהות
פרופ' עודד גולדרייך הוא כנראה מתמטיקאי מחונן. אני לא מבין בזה כלום, אבל הוועדה המקצועית של פרס ישראל חשבה כך ובחרה בו פה-אחד. בעוונותיו, הוא גם שמאלני שחושב שצריך לחתור לשלום ושהשטחים הכבושים
בחודשים האחרונים, בעקבות חילופי השלטון בארה"ב, חודשה הפעילות של הקוורטט לענייני המזרח התיכון. הקוורטט הוקם בשנת 2002 והוא כולל את ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, ומטרתו לסייע
מאמר דעה מאת ד"ר נמרוד גורן באתר וואלה! חדשות
מאמר דעה מאת פרופ' אלי פודה ופרופ' רונן יצחק באתר וואיינט
לפני כמה ימים, כאשר חכמי הדת הסעודים הכריזו על תחילתו של חודש הרמדאן, נפתחה בישראל עונה של "תיירות רמדאנית". מדריכי טיולים וחברות תיירות מציעים לישראלי שהשתעמם למוות בשנת הקורונה ליהנות
פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון קיים בחודש שעבר בקהיר, מפגש ראשון מאז הפיכתו לארגון בינלאומי מוכר. המשתתפות: קפריסין, יוון, ישראל, הרשות הפלסטינית, איטליה, מצרים וירדן. הפורום, שפועל ליצירת משק
אחת הסוגיות המדיניות בהן ניסה שר החוץ, גבי אשכנזי, לייצר שינוי בשנה האחרונה היתה היחסים עם האיחוד האירופי. אשכנזי סימן את שיפור הקשר עם האיחוד כיעד מדיני, וזאת לאחר מספר שנים בהן התבטאו בכירים
מאמר דעה מאת נדב תמיר באתר זמן ישראל
צודקת נעה לנדאו ("הכישלון הירדני", "הארץ", 16.3) ביחס להיעדרה של אלטרנטיבה מצד האופוזיציה למדיניות הישראלית בנושאי חוץ וביטחון. זו נדרשת לשיח הציבורי בכל עת, אולם כעת ביתר שאת
מאמר דעה מאת פרופ' אלי פודה באתר וואיינט
מאמר דעה מאת נדב תמיר באתר זמן ישראל
לקראת הבחירות לכנסת ה-24, קיים מכון מיתווים כנס על הדרכים לשפר את מדיניות החוץ הישראלית. בכנס לקחו חלק יו"ר מרצ ח"כ ניצן הורוביץ, אמילי מואטי (העבודה), ח"כ אורנה ברביבאי (יש עתיד),
מאמר דעה מאת ח"כ לשעבר קסניה סבטלובה באתר וואיינט
מאמר דעה מאת ד"ר רועי קיבריק באתר הארץ
מאמר דעה מאת נדב תמיר באתר זמן ישראל
ג'ו ביידן החל את כהונתו כנשיא ארה"ב בתקופה של קיפאון עמוק בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. זאת, לאחר שבתקופת טראמפ נוצר קרע בין וושינגטון ורמאללה, וארה"ב איבדה את היכולת לתווך בסכסוך.
אירוע הזיהום הנורא בחופי ישראל הוא עוד אחד מהפשעים של המין האנושי נגד הטבע. אירועי זיהום מעין אלה ימשיכו להתרחש מעת לעת כל עוד ממשלות אינן רואות בהם איום ברור ומיידי, על אחת כמה וכמה כשמשבר
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר וואיינט
"כאן 11" סיים לאחרונה להקרין סדרה תיעודית על חמישה מנהיגים ערביים – סדאם חוסיין העיראקי, גמאל עבד אל-נאצר ואנואר אל-סאדאת המצריים, יאסר ערפאת הפלסטיני, חאפז אל-אסד הסורי וחומייני הפרסי.
מה יכולה הקהילה הבינלאומית לעשות על מנת לקדם תהליכי שלום? שאלה זו מעסיקה מדינאים ומנהיגים לאורך השנים נוכח סכסוכים ומלחמות באזורים שונים בעולם. אחד המרכיבים החשובים בארגז הכלים הדיפלומטי הקיים
מאמר דעה מאת נדב תמיר באתר גלובס
מאמר דעה מאת עינת לוי באתר דה מרקר
מאמר דעה מאת ד"ר נמרוד גורן באתר הארץ
מאמר דעה מאת נדב תמיד באתר וואיינט
רק שבוע חלף מאז כניסת ממשל ביידן, וכבר נשמעו הצהרות ברורות מצד בכירים בממשל לגבי המדיניות הצפויה בנושא הישראלי-פלסטיני. מזכיר המדינה בלינקן התייחס לנושא בשימוע שלו בקונגרס טרם אישור מינויו, וכך
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת נדב תמיר באתר זמן ישראל
ג'ו ביידן הדמוקרטי ניצח את דונלד טראמפ הפופוליסט, ונדמה שהעולם כולו נושם לרווחה. אבל זהו אינו מצב. בשני העשורים האחרונים התחזק בהדרגה כוחם של מנהיגים ומפלגות א-ליברלים במדינות רבות בעולם, וגם
מאמר דעה מאת ד"ר רועי קיבריק באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת נדב תמיד באתר גלובס
מאמר דעה מאת ד"ר מורן זגה ונדב תמיד באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת פרופ' אלי פודה באתר וואלה חדשות
מדיניות החוץ הישראלית נדרשה להתמודד מאז ומעולם עם התמורות ביחסי הכוחות בזירה הבינלאומית, בניסיון לאתר את המעצמה התורנית כדי להישען עליה. מערכת היחסים האסטרטגית עם ארה"ב ענתה על כך היטב
העולם החופשי כולו צפה בזעזוע ובפחד בהתקפה של המון מוסת על קודשי הדמוקרטיה האמריקאית – הסנאט ובית הנבחרים – במהלך אישור נשיאותו של ג'ו ביידן. אולם לאלו מאתנו שהבחינו בדגלי ישראל מונפים
מאמר דעה מאת ד"ר נמרוד גורן באתר הזירה - דיפלומטיה ויחסי חוץ
מאמר דעה מאת נדב תמיר באתר הזירה - דיפלומטיה ויחסי חוץ
מאמר דעה מאת נדב תמיר באתר זמן ישראל
אלימות פוליטית אינה זרה לארה"ב, ודי אם נזכיר את אירועי 1968 – המחאות נגד מלחמת וייטנאם והדחתו המשפילה של הנשיא ניקסון בעקבות פרשת ווטרגייט. אולם אירועי ה-6 בינואר 2021, שאינם אלא ניסיון
כינון היחסים החדש או המחודש עם איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו – ואולי גם עם מדינות נוספות בהמשך – הוא התפתחות מבורכת, אשר שינתה את פרדיגמת החשיבה. אם עד כה הנחת העבודה הייתה שמדינות ערב לא
התקשורת הישראלית – כולל כאן – הרבתה לעסוק בשבועות האחרונים במה שהגדירה ככישלון מחאות "האביב הערבי", לרגל ציון עשור לתחילת ההתקוממות נגד השלטונות הדיקטטוריים במזרח התיכון. לרוב
**המאמר פורסם בזמן ישראל, 2 בינואר 2021 השנה שחלפה לה החלה בחיסול של קאסם סולימאני, מפקד כוחות קודס האיראניים, והיא מסתיימת בחיסול של בכיר איראני נוסף, מוחסן פחריזאדה. איום המלחמה עם איראן ריחף
מאמר דעה מאת נדב תמיד באתר גלובס
מאמר דעה מאת פרופ' אלי פודה ולימור לביא באתר וואלה חדשות
פעם בשנה במהלך העשור האחרון עלה לכותרות שמו של הירקן התוניסאי מחמד בו-עזיזי, ששפך על עצמו דלק והצית את גל המהפכות בעולם הערבי. עיתונאים ראו במעשה ההצתה הנוראי ובנסיבות שדחפו את בו-עזיזי אל מותו –
אחד המהלכים הדרמטיים בפוליטיקה הישראלית הוא המאמץ של מפלגות לטשטש את הקו המבחין בין ימין ושמאל, כדי "לגנוב" בוחרים. מפלגות שונות ומשונות מנסות להתמקם "במרכז" ולטשטש עמדות, כדי
בחודשים יולי-דצמבר 2020 עמד לרשות ישראל חלון הזדמנויות מדיני: גרמניה כיהנה בזמן זה כנשיאה התורנית של מועצת האיחוד האירופי. זמן זה נחשב ל"זמן חסד" עבור ישראל, בו הממשלה יכולה היתה לרתום
מצבה של ישראל באגן הים האדום מעולם לא היה טוב יותר מבחינה מדינית. לראשונה בהיסטוריה שלה, ישראל מקיימת מגעים, קשרים חשאיים או יחסים דיפלומטיים עם כל מדינות האגן, מלבד תימן. מצב זה שונה בתכלית
